מקטע האקסון הראשוני (AIS):

• מחקרים הראו כי פוטנציאלי פעולה בנוירונים מרכזיים מתחילים באזור זה.

• המבנה של האזור הוא ציטוסקלטון מחזורי מאקטין, ספקטרין, וחלבונים מקשרים.

• קיימות שתי היפותזות למדוע הפוטנציאל מתחיל באזור זה:

  • היפותזת הזרם הגבוה (High current):
    • צפיפות גבוהה של תעלות נתרן באזור מאפשרת להתגבר על העומס החשמלי.
  • היפותזת הבידוד (isolation):
    • האזור מבודד חשמלית מהסומה, ולכן נדרש פחות זרם כדי להביא את הממברנה שלו לסף העירור.

• ממצאים מחקריים על תעלות הנתרן באזור:

  • צפיפות וסוגי התעלות:
    • באזור יש צפיפות גבוהה של תעלות נתרן מסוגים שונים.
  • תכונות קינטיות:
    • תעלות הנתרן מופעלות במתך נמוך יותר, בעלות קינטיקה מהירה יותר, ומראות נטייה גבוהה יותר ליצור זרם נתרן מתמיד.
  • דימות:
    • שימוש במחוון נתרן (SBFI) הראה כי העלייה הגדולה ביותר בריכוז הנתרן בעת פוטנציאל פעולה מתרחשת במרכז ה - AIS.

• הפרדקוס המרחבי:

  • נמצא כי פוטנציאל הפעולה אינו מתחיל בהכרח בנקודה שבה צפיפות תעלות הנתרן היא הגבוהה ביותר.
  • המקטע הקרוב של ה -AIS משמש כמרוו התנגדותי - הוא מבודד את ה trigger zone מהעומס החשמלי של הסומה והדנדריטים.
  • בניגוד לציפיות המבוססות על הולכה פסיבית, ככל שמקטע הבידוד קצר יותר, נדרש יותר זרם כדי לייצר פוטנציאל פעולה.

• פלסטיות האזור:

  • שינויים ברמת הפעילות (למשל עלייה בריכוז האשלגן או חסך חושי) יכולים לגרום לשינוי במיקום או באורך של האזור, שינויים אלו יכולים להשפיע על רמת העירור של הנוירון.